הנקניק האיטלקי המוכר ביותר לנו בישראל הוא הפרושוטו. עיתון הארץ יצא לחקור אילו עוד נקניקים איטלקיים מבשר חזיר קיימים ומה הסיפור מאחוריהם.
השם פרושוטו מגיע מהשפה הלטינית ופירושו "מיובש". תהליך ההכנה שלו כולל המלחה, אטימת החלק החשוף של הבשר ותלייה לייבוש. לפרושוטו שני סוגים עיקריים: הנא והמבושל. הגרסה המבושלת מקבילה לשינקן המוכר והיא עשויה נתח שריר שלם שמומלח ומבושל. הפרושוטו המבושל דל בשומן ואינו מיושן כלל, מה שהופך אותו למוצר בעל חיי מדף קצרים יחסית. את גרסתו הנאה מייצרים מהרגל האחורית בשלמותה.
המורטדלה היא נקניק גדול יחסית שמקורו בבולוניה, העשוי בשר מבושל טחון דק מאוד. המורטדלה מככבת במטבח הבולונזי ומוגשת כאנטיפסטי, בכריכים או לצד ריבועי בצק מטוגן ופריך. בניגוד ליוקרה של הפרושוטו, המורטדלה נולדה כנקניק עני יחסית שבאמצעות בישול ותיבול השתמשו בחלקי בשר פשוטים יותר.
הפנצ'טה, כוכבת המטבח הדרומי, מגיעה לרוב מגולגלת ומזכירה את הבייקון, אך בניגוד אליו היא איננה מעושנת. בנאפולי ניתן למצוא אותה כחלק מהראגו המסורתי והיא לוקחת חלק גם בראגו הבולונזי. את הגואנצ'לה ניתן למצוא באזור רומא ובכל מחוז לאציו. שומניות הגואנצ'לה הפכה אותו למוצר בעל חיי מדף ארוכים ולא פעם השימוש בו נעשה דווקא כמרכיב שומני זמין בשלל מאכלים. המנה המפורסמת ביותר שמשכילה לנצל את הגואנצ'אלה היא הספגטי קרבונרה.
